יום שלישי, 14 במרץ 2017

לוקחים לריאות

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. ד"ר נאדר בוטו בסדרת כתבות שתעקוב אחר המקורות הגופניים של סימפטומים נפשיים. פרק ראשון: איך משפיעה חרדת נטישה על הריאות.

על הקשר בין מתח נפשי למחלות גופניות ידוע כבר שנים רבות, אך לאחרונה זכה הנושא להכרה גם מבחינה מדעית ומקבל משקל סגולי גבוה יותר.

כדי להבין טוב יותר קשר זה, צריך להביא בחשבון את אחד מחוקי הטבע המרכזיים, הוא חוק הקוטביות: לכל יסוד או מבנה יש שני קטבים, וכל תופעה או פונקציה יכולה להתקיים בשתי צורות מנוגדות (זכר-נקבה, יום-לילה, לידה-מוות וכו'). הכוח הקוטבי הוא הכוח המניע את הכל ובלעדיו שום דבר לא יכול להתקיים.

מעבר האנרגיה מקוטב אחד לשני כרוך בהופעה של ארבעת שלבי החיים: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. ניתן למצוא שלבים אלה בתחומים שונים: ארבע העונות, תהליך ההזדווגות, הנקה, עבודת הלב ועוד.

הבנה של ארבעת שלבי החיים מאפשרת להבין לא רק תהליכים פיזיולוגיים טבעיים, אלא גם איך מתפתחות מחלות. ניתן להתייחס למחלה כאל הפרעה/חסימה במעבר האנרגטי, הנגרמת כתוצאה ממשבר נפשי. האופן שבו מתבטא המשבר הנפשי קובע באיזה שלב מארבעת השלבים תופיע החסימה האנרגטית. יתר על כן, אפשר להצביע על קשר בין משברים ספציפיים לבין האיבר שבו תופיע המחלה בעקבות המשבר.

אבל לפני כן חשוב להבחין בין הסיבה הנפשית שגורמת למחלה הגופנית, לבין המשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה. לרוב שמים לב למשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה, ומייחסים לו את הסיבה למחלה. חוסר ההבנה נובע מהקושי לאתר את המשבר הנפשי האחראי להופעת המחלה, במיוחד אם התרחש שנים רבות קודם.

במאמר זה ובאלו שיבואו אחריו נבחן יחד את הקשר בין התפקוד הפיזיולוגי של איברים שונים להשלכות הפסיכולוגיות שלהם. נעמוד על המשברים שפוגעים באיברים ספציפיים, ועל ההיבטים האנרגטיים המשפיעים על הגוף. האיברים בהם תעסוק סדרת המאמרים הם: הריאות, בהן נעסוק היום, הלב, הקיבה, הטחול, מעטפת הלב, מערכת הלימפה, שלפוחית השתן, כליות, כבד, כיס מרה, המעי הדק והמעי הגס.




פחד מוות

הנשימה היא הפעולה הראשונה שמופיעה עם הלידה, והאחרונה שתיעלם עם המוות. דרך הריאות מתאפשר חילוף גזים בין הגוף לאוויר, בריאות נספג החמצן ומהן יוצא פחמן דו-חמצני, והן מאפשרות לחמצן להיספג בדם. יש איברים שבלעדיהם ניתן להמשיך ולחיות כמו טחול, כיס מרה, תוספתן, רגליים וכו', אך כמובן, בלי הריאות אי אפשר לחיות.

מכאן הקשר ההדוק כל כך בין הריאות למוות. ואם נלך צעד אחד קדימה נבין את הקשר בין הריאות לבין המושג "פחד מוות", שעוצר את הנשימה, גורם למתח בריאות ויגרום בשלב מאוחר יותר למחלת ריאות, אם המשבר-הפחד לא יעובד כראוי.

עבור ילדים צעירים, נטישה או אובדן של אחד ההורים קשורים מבחינה ביולוגית בפחד מוות, ומכאן הדרך לפגיעה בריאות קצרה. ניקח דוגמה מעולם החי: גור של פיל, שאיבד את הוריו, חשוף למוות משתי סיבות:
1. אין מי שיניק אותו ואז הוא ימות מרעב.
2. הוא מהווה מטרה קלה ונוחה לטורפים. 
זיכרון ביולוגי זהה קיים גם אצל בני אדם.

המתח שנוצר בעקבות משבר הנטישה או פחד מוות, גורם לעלייה של רמת המתח בריאות. התגובה הטבעית לפירוק מתח כזה הוא בכי. הבכי יכול לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים:
1. בכי תוך הבעה רגשית מלאה וממוקדת.
2. מניעת בכי, מה שגורם לעלייה נוספת של רמת המתח בריאות, דבר שפוגע במיוחד בברונכים.
3. תגובת בכי מוגזמת, שגורמת לירידה ברמת החיוניות של הריאות, דבר שפוגע במערכת החיסונית המקומית של הריאות ויכול לגרום לדלקת ריאות, ולטווח ארוך עלול להופיע בצורת גידול סרטני בריאות.

כאשר נפגם תפקוד הריאות בגלל מחסור באנרגיה, נוטה האדם להתבודד, להתרחק מהחברה ובעיקר מבני משפחתו. הוא נראה עגמומי, עצוב, חסר מרץ ועייף מאוד.

במקרה של בעיות עור - חפשו פחד נטישה סמוי

ילדה בת 13 שהיתה מטופלת באנטיביוטיקה במשך חודש ימים, הגיעה אלי לבדיקה. מבירור
שערכתי נודע לי ששבעה חודשים קודם לכן היא סבלה מדלקת בריאה הימנית, וחודש לפני כן הופיעה דלקת בריאה השמאלית - סיבה מספקת לרופא הילדים לטפל באנטיביוטיקה לתקופה ממושכת מהרגיל.

ביקשתי לדעת האם היו אירועים חריגים במהלך החודשים האחרונים, והתברר שלפני שבעה חודשים אביה עבר תאונת דרכים, והילדה ראתה אותו במצב קשה בבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן היא לקתה בדלקת בריאה הימנית. עוד התברר שלפני חודש, בעקבות סכסוך עם הבעל, איימה האם - בנוכחות הבת - לארוז את המזוודות ולעזוב את הבית. שבוע ימים לאחר מעמד זה הופיעה דלקת בריאה השמאלית.

הילדה חששה לאבד את הוריה, והתגובה הטבעית למשבר מסוג זה היתה בכי. אלא שבכי מוגזם עלול לגרום לאובדן אנרגיה חיונית, ובכך להחליש את הריאות ולחשוף אותן לזיהום חיידקי או ויראלי.

מבחינה רפואית, אין הכרח שכאשר יש דלקת בריאה השמאלית, תידבק גם הריאה הימנית, למרות האוויר המזוהם שיכול לעבור מריאה לריאה, או ההפרשות שמכילות את גורם הזיהום ועוברות מצד אחד לאחר.

מבחינה אנרגטית, הסיבה האמיתית לדלקת בריאה הראשונה שנפגעה היא המשבר הנפשי - החיידק המנצל את חולשת הרקמות וגורם לזיהום. המשבר שנוצר כתוצאה מהפחד לאבד את האב, פגע בריאה הימנית וחשף אותה לזיהום. בשלב זה, הריאה השמאלית עדיין מאוזנת מבחינה אנרגטית ולכן לא הזדהמה, למרות נוכחות החיידקים. בשלב הבא, בעקבות החשש מפני נטישת האם, נפגעה גם הריאה השמאלית.

משבר פרידה אצל ילדים למשל יכול להתרחש גם בעקבות נסיעה קצרה של ההורים לחו"ל. הם עלולים לפתח מתח יתר בברונכים, דבר שיתבטא בצורת ברונכיטיס ספסטית, או יהווה בסיס להתפתחות אסתמה.

לפעמים תבוא המחלה לידי ביטוי על גבי העור, שנחשב גם הוא לאיבר נשימה ולעתים קרובות משקף את מצב הריאות, לכן על פי צבע העור אפשר לאבחן את רמת חיוניות הגוף ותפקוד הנשימה. כאשר יש מצב של חוסר אנרגיה בריאות, בסרטן ריאות למשל, חום הגוף עלול לרדת, העור יתכווץ ויחוויר, וכתוצאה מסגירת הנקבוביות לא תופיע הזעה.

כאשר יש עודף מתח בריאות נראה האדם טרוד ורגיש מאוד. הוא דואג וחושש שמא נטל על עצמו עודף מעמסה. אדם כזה נאנח לעתים קרובות אנחות עמוקות, שמטרתן לשחרר את בית החזה המכווץ שלו. הוא נוטה להצטננויות ולשיעולים, בעיקר כאשר אזור החזה העליון נחשף לרוח, למיזוג אוויר או לקור. האף מחובר מבחינה תפקודית למנגנון הנשימה והריאות, לכן עודף מתח בריאות עלול לגרום להופעת פוליפים ברירית האף. מצב זה מסביר את שכיחות השילוב בין אסתמה לפוליפים באף. לעומת זאת, חוסר אנרגיה בריאות יכול להופיע בצורת נזלת וזיהום בדרכי הנשימה העליונות.

גם מחלות עור כמו פסוריאזיס ואורטיקריה מצביעות על עודף מתח בריאות ומחייבות טיפול בריאות ובמשבר שעומד מאחוריהן. לכן, במקרים של בעיות עוריות, מומלץ לחפש את הסיבה לכך בפחד נטישה סמוי.

המלצות לבעלי הילדים שבינינו:

כדאי מאוד ללמד את ילדים את תרבות הבכי ולסייע להם להביע את רגשותיהם. חשוב לעודד אותם לבכות לפני נסיעת ההורים או פרידה זמנית מהם, כדי למנוע עודף מתח בריאות. מצד שני, מומלץ מאוד לתמוך בילדים בשעת משבר פרידה או אובדן, כדי שיוכלו לעבד את המשבר בצורה מלאה ובזמן קצר יחסית, וכך למנוע מהם בכי מתמשך ואובדן חיוניות מהריאות.

יום שני, 2 בינואר 2017

הפרופורציה האלוהית

ליופי האלוהי יש מידות קבועות. הוא מושלם, נצחי, ואינו יפה ביחס למשהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו. ויש אפילו נוסחה גיאומטרית בשביל למדוד אותו. חלק ראשון.




בני אדם, באשר הם, בלא הבדל גזע, תרבות, מקום וזמן - הושפעו ועודם מושפעים באופן עמוק ביותר מהערך הקרוי יופי. השפעה זו באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים החל מהטיפוח האישי (ביגוד, צבעי אופנה, פעילות גופנית, דיאטה וניתוחים פלסטיים) וכלה בטיפוח הסביבה (גינון, צמחייה, יצירות אמנות, אדריכלות וכיוצא באלה).

אך השאלה הגדולה נשארת בעינה: מהו אותו יופי, והאם הוא עניין סובייקטיבי, המשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום, מעת לעת או שמא ניתן להגדיר יופי בכלים מדעיים ואף למדוד אותו? ומה בעצם ההבדל בין יפה לאטרקטיבי? 

אינסוף דוגמאות ממהלך ההיסטוריה מעידות על כך שחיפוש אחר היפה משותף לכלל בני האדם. כלומר, אם שני אנשים יימצאו באותם תנאי צפייה מול אותו אובייקט, הם יגיעו למסקנות דומות, אף שהם עשויים להיות בני תרבויות שונות ומתקופות אחרות.

מאז ומעולם עסק המין האנושי ביופי ועקב אחר השפעתו על אורח החיים ועל יכולת ההישרדות שהוא מקנה. עצם העובדה שהוא קיים בכל מקום ובכל זמן יש בה כדי להעיד לכאורה על תכונה אבולוציונית שהשפיעה על התנהגותם של בעלי החיים. העיסוק ביופי היה ונשאר צורך קיומי ראשון במעלה עבורם ועבור בני האדם גם יחד, כיוון שיופי הוא עדות לכך שחוקי הטבע שולטים ביקום. היופי (הסימטריה, האיזון) ביטא נכונה את חוקי הטבע בסביבה התואמת לו. כיוון שכך הוא נתמך באנרגיה טבעית, קיבל עוצמה והשתלב היטב באופן הרמוני עם החלקים האחרים המרכיבים את הטבע. מה שטבעי והרמוני נתפס על ידי בעלי החיים ובני האדם כיפה. ומכאן יופי קשור בעוצמה, בכוח וביציבות, בניגוד לכיעור, שמרכיביו אינם נתונים ביחס הרמוני, אינם מתואמים, ומכאן שהם גם חלשים יותר.

בעלי חיים רבים מיטיבים לנצל את התכונות שהטבע חנן אותם בהן - אך הצורות, הצבעים והקישוטים, שמקנה להם היופי, אינם מטרה בפני עצמה. תפקידו של היופי הוא העברת מידע לסביבה ומשיכת בן זוג למטרות התרבות. פרחים משתמשים בצבעים ובצורות סימטריות, כדי למשוך אליהם חרקים, שהודות להם הם יכולים להמשיך להתקיים. פגיעה או מחלה של האורגניזם גורמות לאובדן הסימטריה והיופי שלו. ניתן לראות אפוא ביופי מעין דקדוק אוניברסלי של שפת הטבע, המייצג תקינות גנטית וניקיון מטפילים, מחלות או ליקויים.

תקינות זו מאפשרת קיום הזדווגות והורשת איכויותיה לצאצאים. לכן יופי קשור ישירות גם לבריאות – אנו נמשכים ליפה משום שהוא משדר חוסן, עוצמה והעדר ליקוי.


יופי של יחס

תיאוריות רבות נכתבו על מושג היופי, אך רובן הסתפקו בתיאור הרגשות הנובעים מהאינטראקציה עם היופי ולא הגדירו אותו. הפילוסוף היווני אריסטו כתב שהיפה "יסודו בשיעור ובסדר", כלומר ביחס ובאופן הארגון של הדברים, אך לא הגדיר מהו מקור היחס ואופן הסדר. אפלטון, שקדם לו, לא הסביר מהו מקור היופי והסתפק באמירה: "אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר, היא נתון ראשוני, כמו התודעה העצמית". סוקרטס מצדו סיפק אמירה שטחית עוד יותר: "הדברים היפים - יפים הם מכוח היפה".

במאמר זה ננסה למצוא נוסחה כללית המגדירה את היפה בכל התחומים.
נוסחה שבאמצעותה ניתן יהיה לקבוע חוקים ונורמות אוניברסליים של יופי.

התיאוריה שאני הולך להציג בפניכם תתאר את היופי המושלם, הנצחי, שבא לביטוי מהרגע הראשון של בריאת החלקיק הראשון ביקום.
יופי שאינו מתהווה ואינו מתכלה, אינו גדל ואינו פוחת, שאינו יפה ביחס למשהו או למישהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו.

תיאוריה זו תשרטט גם את ההבדל בין אטרקטיביות ליופי, בין "מוצא חן בעיני", שגורם למתבונן להימשך לדבר מסוים בלי שהדבר יענה על הקריטריון של יופי. ובמילים אחרות תיאוריה זו תגדיר מהו היופי האלוהי.


חמניה. ביטוי טבעי לסדרת פיבונאצ'י

חיתוך הזהב

היופי מתגלה בשלושה מופעים עיקריים: בטבע, באמנות ובאדריכלות (ואליהם נתייחס במאמר זה), ובקרב בני אנוש (אליהם אתייחס במאמר הבא). לפיכך התיאוריה האוניברסלית ליופי חייבת למצוא מכנה משותף לשלושתם.

כדי להגדיר דבר כיפה, החלקים המרכיבים אותו צריכים לכלול שני מאפיינים עיקריים: סימטריה והרמוניה. לאחר התבוננות מעמיקה נגלה שהמקור של שני המרכיבים האלה הוא מבנה לולייני לוגריתמי, המהווה בסיס מבני של צורות בטבע. צורה לוליינית זו מהווה גשר בין האנרגיה הראשונית, שממנה עשוי כל חומר, לבין החומר המופיע עם מסה וצורה.

צורה לוליינית זו מופיעה בכל המישורים ביקום: בחלקיקים תת-גרעיניים (הבונים את הניוטרון והפרוטון), ב-DNA, בסיבי השרירים (אקטין ומיוזין), בקונכיות, במערבולות מים באוקיינוס, בטורנדו ואפילו בגלקסיות.

הלוליין הלוגריתמי הוא צורה שבה גדל הרדיוס תוך כדי תנועתו סביב העקומה, בלי לשנות את צורתו עם גדילת ממדיו. קיים יחס מסוים בין חלקיו השונים, שניתן לכימות במונחים מתמטיים. יחס זה מוכר בשם "יחס הפי" (PHI). יחס פי הוא מספר המביע פרופורציה גיאומטרית שנודעה כבר בימי קדם, מספר שזכה במאה ה-19 לתוארי כבוד כגון "מספר הזהב" או "חיתוך הזהב" ואפילו "הפרופורציה האלוהית".

בחלק גדול מתופעות טבע, שמוגדרות על ידינו כ"יפות", קיים "יחס הפי" - המתאר יחס הרמוני בין חלקים שונים, שנחשב כיחס היפה ביותר. יחס זה שכיח לא רק בטבע אלא גם באמנות, ויושם על ידי תרבויות קדומות בקתדרות, פסלים ארכיטקטורה וסמלים.

אם נחלק את הלוליין הלוגריתמי לרבעי עיגולים ומהם נבנה ריבועים, נקבל סדרה של ריבועים בערכים הולכים וגדלים לפי סדר מסוים, הידוע כסדרת פיבונאצ'י.

המנה של כל שני איברים רצופים (גדולים) בסדרת פיבונאצ'י שואפת ליחס הזהב. לדוגמה: 34 ו-55 הם שני מספרי פיבונאצ'י עוקבים. אם נחלק 55 ב-34, נקבל יחס זהב של 1.617 - זהו מספר לא רציונלי שמבטא יחס מיוחד המעיד על הקשר בין היחס המתמטי לבין העולם, כפי שהוא משתקף בטבע, במדע, וביצירה התרבותית והאמנותית. כאמור סדרת הריבועים המתקבלת מהלוליין הלוגריתמי יוצרת מלבן הידוע בשם "מלבן הזהב". מלבן שההתבוננות בו מעניקה תחושת פרופורציה ויופי. אם נחלק את האורך של מלבן הזהב ברוחב שלו נקבל את "יחס הזהב". היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים התייחסו אל יחס הזהב כאל יחס אסתטי במיוחד, ולכן ניתן למצוא יחס זה במבנים מן העולם העתיק, כגון הפרתנון באתונה והפירמידות במצרים כמו גם ביצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, למשל ביצירה הלא גמורה "Saint Jerome", שבה ניתן לראות שהדמות המרכזית נתונה בתוך מלבן הזהב.


סיינט ג׳רום, ציור של ליאונרדו דה וינצ׳י. התמונה לקוחה מכאן: https://en.wikipedia.org/wiki/St._Jerome_in_the_Wilderness_(Leonardo)

בין איצטרובל לכינור

צורת הלוליין הלוגריתמי היא הבסיס ליופי, הנראה לעין ממבט ראשון, והפרופורציה האלוהית שנגזרת ממנו, מקנה לדבר את תכונות היופי העיקריות - סימטריה והרמוניה.

הצורה הלוליינית מאחדת בין שתי תכונות אלו באופן מלא ומעניקה לפרחים, למשל, יופי אובייקטיבי, שמושך אותנו אליהם ממש כפי שהפרפרים, הדבורים והחרקים נמשכים אליהם ומוצאים בהם מקור תזונה וחיים.

הדבר ניכר וברור לעין בצורותיהם של הוורד, החמנית, האיצטרובל, הכרוב או הקונכייה. ההרמוניה והסימטריה גורמות לכל אלה להקרין יופי ושלמות, שלא השתנו בחלוף השנים ובתרבויות השונות. אך לעתים ההרמוניה והסימטריה סמויות, ולא נראות לעין ברגע הראשון. על מנת לגלות אותן, עלינו לדמיין לוליין וירטואלי ו"להלביש" אותו על פרפרים, צמחים ופרחים שונים.

גם ביצירה מוזיקלית נמצא שקנה המידה ליופי נמדד בערכים כמותיים, התורמים תרומה חשובה להרמוניה ולסימטריה של היצירה. כך למשל במספר ניכר של יצירות מוזיקליות, כמו ב"פוגות" של יוהאן סבסטיאן באך, ישנם קטעים המהווים "כפילים" כמעט סימטריים של קטעים אחרים. גם בכלי נגינה נמצא ביטוי לפרופורציה האלוהית - בכינור, למשל.

לסיכום, יופי הוא ביטוי ישיר לחוקי הטבע, שהלוליין הלוגריתמי הוא אחד מהם. ההרמוניה והסימטריה הן השחקניות הראשיות בהגדרת היופי. מאחר שהיופי הוא ביטוי ישיר של חוקי הטבע, הוא מקרין אנרגיה, עוצמה, בריאות, פוריות ואיזון - כל אחד מבעלי החיים ובני האנוש מתמגנטים לכל אלה, ללא קשר לתרבות, גזע או זמן.

יום שני, 31 באוקטובר 2016

אין עוד מלבדה

האנרגיה הראשונית, המתוארת על ידי המדע והדת, זכתה לכינויים רבים אך תוארה בצורה זהה: היא מצויה בכל מקום, ממלאת כל חלל ואין לה כל מסה או צורה. היא אחת ויחידה, היא האלוהים. חוק האחידות, החוק החמישי מבין שבעת החוקים האוניברסליים של היקום.




אלברט איינשטיין הקדיש את 30 שנות חייו האחרונות לחיפוש אחר "תיאוריית השדה המאוחד"
(Grand Unified Theory), שתשלב את התיאוריות המגנטיות של ג'יימס קלארק מקסוול עם תורת היחסות הכללית, הלוא היא תיאוריית הכבידה שלו.

איינשטיין שאף לאחד בין ארבעה כוחות מוכרים בפיזיקה - כוח המשיכה, הכוח האלקטרומגנטי (שמאחד בין החשמל והכוח המגנטי), הכוח הגרעיני החזק (שמחבר בין הפרוטון והנויטרון) והכוח הרדיואקטיבי, החלש.

בבסיסו של החוק האוניברסלי הראשון עומד עקרון האחידות, שלפיו שכל דבר שנמצא ביקום מקורו בדבר אחד.

בדת המקור הוא האלוהים, ובמדע - האנרגיה הראשונית, שהיתה קיימת לפני המפץ הגדול.

עקרון האחידות מאפשר לאחד את ארבעת כוחות הפיזיקה (לפי איינשטיין), אבל גם את התיאוריות של הפיזיקה המודרנית עם עקרונות הדתות המונותאיסטיות והפילוסופיות העתיקות; לאחד בין חוקי הפיזיקה לבין כוחות החיים כמו אינטליגנציה, תודעה, נשמות ורוחות; לאחד בין הכוח הבורא (אלוהים) לעולם הגשמי, כמו הפיזיקה, הביולוגיה והקוסמולוגיה.

מעל הכל מאפשר לנו החוק הזה לאחד בין ההיבטים השונים של האדם - גוף, נפש ונשמה, ולהתבונן באדם כישות מורכבת המייצגת את היקום בכל היבטיו.

ים של גלקסיות

אבני הבניין של החומרים שמסביבנו הן אטומים. אלה, כידוע, בנויים מגרעין ומאלקטרונים
המקיפים אותו. בתוך הגרעין קיימים פרוטונים ונויטרונים (או פרוטון בודד, במקרה של המימן), הבנויים גם הם מחלקיקים קטנים יותר. חלקיקים אלה הם בעצם אנרגיה. הקשר בין מסה לאנרגיה נתמך על ידי תורת היחסות של איינשטיין. תורה זו מתבססת על נוסחת היסוד, לפיה אפשר להמיר אנרגיה בחומר ולהפך, על פי המשוואה המפורסמת mc2 = E. מכאן שכל גוף יכול להיות מומר באנרגיה שוות ערך למסה שלו, וזהו היסוד התיאורטי לפיתוח פצצת אטום גרעינית. נוסחה זו מבהירה את תהליך המרת האנרגיה הראשונית למסה ברגעים הראשונים של יצירת היקום, בעת המפץ הגדול.

בנוסחה של איינשטיין ה-E הוא הביטוי של אנרגיה זו, המתאפיינת במצב של היעדר מסה ששרר לפני המפץ הגדול, ואילו "mc2" מבטא את הופעת העולם הגשמי, המאופיין במרחב ובזמן.

יש לציין שרק חלק קטן בלבד מהאנרגיה בעת המפץ הגדול, הומר למסה, ואילו רובה נשארה במצבה המקורי עד ימינו אנו, והיא זו שמהווה את "ים" האנרגיה, שבתוכו היקום הפיזי מצוי. הים הזה הוא האמצעי שמאפשר לגלקסיות להיות מחוברות ביניהן ביציבות - מעין שדה אינפורמטיבי מחובר, שמווסת כל מה שקיים ביקום בצורה אינטליגנטית. לפי הגישה המדעית, לפני המפץ הגדול היקום היה מלא באנרגיה ראשונית ללא מסה - ריק גדול שבו למקום ולזמן אין שום משמעות.

נשמה = גוף X נפש

מודל המפץ הגדול הוא שינוי דרמטי בתפיסה המדעית האריסטוטלית שקדמה לו, לפיה היקום הוא סטאטי ונצחי, ללא כל נקודת התחלה ובריאה. סטיבן הוקינג, בספרו "קיצור תולדות הזמן", מתאר כיצד זרמים ניכרים ביהדות ובנצרות ראו במודל אישוש לאמונתם בדבר בריאת העולם "יש מאין" בידי אלוהים. דתות אלה אימצו אותו בחום אל חיקן, עד כדי הכרזה רשמית של הכנסיה הנוצרית בשנת 1951 כי מודל המפץ תואם את כתבי הקודש.

אותה אנרגיה, המתוארת על ידי הוקינג, זכתה לכינויים רבים, כגון אנרגיית נקודת אפס, איתר, טאכיון, אורגון, אנרגיה קוסמית ועוד, אך תמיד מתוארות בהקשר שלה התכונות הבאות: היא מצויה בכל מקום, ממלאת כל חלל, ואין לה כל מסה או צורה. היא קוסמית וראשונית בטבעה.

האדם הוא מיקרוקוסמוס בתוך המקרוקוסמוס, המכיל גם את האנרגיה הראשונית E וגם את המסה m וגם חלק המקביל ל-c2.

לכן ניתן ליישם את הנוסחה של איינשטיין על המהות האנושית: הגוף הוא המסה - m; הנפש - c2 והנשמה - E. יש לציין שגם חוקי הפיזיקה אינם חלים על הנפש שרוטטת בתדר של c2, הרבה מעבר למהירות האור.

על כן ניתן לכתוב את הנוסחה המתמטית המתארת את היחס בין שלושת מרכיבי המהות האנושית:

נשמה = גוף X נפש.

הגוף והנפש הם ביטוי הנשמה בעולם הגשמי. הנשמה עשויה מאנרגיה ראשונית (אלוהית) שניתן להעריך את השפעתה, אך לא ניתן למדוד אותה באופן ישיר. חוקי הפיזיקה העכשוויים אינם חלים על האנרגיה ממנה היא עשויה, ומכאן גם הקושי הקיים לאמת את נוכחותה.

הנשמה אינה ניתנת לאישור או להוכחה מדעית, מכיוון שהמדע מוגדר כחקר החומר והכוחות הפיזיקליים בעולם, ואילו הנשמה מעצם הגדרתה אינה חומר, והיא מעבר לחוקים הפיזיקליים, ומכאן בא המונח מטה-פיזיקה (מעבר לחומר). מסיבה זו אין במחקר המדעי, בצורתו הנוכחית, משמעות לגבי מציאות הנשמה, וכל התיאוריות בעניין (כולל המטריאליסטית) אינן מדעיות, ואין ביכולתן לאשר או לשלול את קיומה. לכן הנשמה נשארת בגדר תופעה פרדוקסלית לפיזיקאים, ממש כמו תופעות פיזיקליות אחרות, שאין להן הסבר לפי ההיגיון המדעי והן זוכות לשם "תופעה פרדוקסלית".

"הדת של העתיד תהיה דת קוסמית"

אלוהים ברא את האדם בדמותו ובצלמו. מאחר שהאלוהים הוא אנרגיה טהורה, הדמות האלוהית
האינסופית באה לידי ביטוי בנשמה, ולא כפי שרבים הבינו שמדובר בהיבט הגופני. כשאדם מחזיר את נשמתו לבורא, בסוף תהליך גלגולי נשמתו בחיים שונים, הוא זוכה להארה. כלומר נשמתו רוטטת בתדר זהה לזה של האור הנצחי האלוהי. לכן אפשר להתייחס לגוף כראי אמין לנשמה. צורתו והופעתו מכוונות על ידי הכוחות הפנימיים של אנרגיית הנשמה.

הצטרפות הנשמה לגוף בזמן הלידה גורמת לירידה משמעותית ברטט האנרגיה של הנשמה, המונע ממנה לחזור לבורא מיד לאחר המוות. מכאן בא הצורך בגלגולים שונים, במטרה לזכך את הנשמה מהתדרים הנמוכים ולחזור לתדר המקורי האלוהי.

תיאור התכונות של האנרגיה הראשונית תואם להפליא לתכונותיו של אלוהים כפי שהן מתוארות בדתות ובדסיפלינות רוחניות שונות.

לפי התפיסה התיאולוגית אלוהים מוגדר כבורא היקום ומקיימו - הדבר היחיד שהיה קיים לפני המפץ הגדול, אחד ויחיד, בעל אנרגיה שקשה לדמיין את עוצמתה. מכאן נובעת התכונה הדתית של האל ככל יכול. באנרגיה זו קיימים החוקים המווסתים את היקום, לכן אפשר לקבל את ההגדרה הדתית של האל הכל יודע, שנמצא בכל מקום, ממלא כל חלל ואין לו צורה או מסה הניתנת לחיזוי. לכן גם חוקי הפיזיקה הקיימים אינם חלים על אנרגיה זו.

לפי התפיסה הדתית והרוחנית, ניתן להגדיר את אלוהים כדבר נצחי שקיים והופך בחלקו לשאר הדברים (חומר, גלים אלקטרומגנטים, תנועה וזמן). מטרת הדת לקשור את האדם לאנרגיה הראשונית, לאחד והיחיד.
כמו שניתן להבין מפירוש המלה Religion בלטינית שפירושה לקשור (Religare), או המילה יוגה בסנסקריט שפירושה איחוד או בהודית ברהמה (אחד), וגם בעברית, אגב, אחד משמות האלוהים הוא המילה "אחד".

ביהדות כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלוהים רבים או כזה המתאר את אלוהים בצורה ממשית ולא מופשטת - אינו חלק מהאמונה המוצגת בתנ"ך.

בעשרת הדברות נאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". התנ"ך מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישת עקרון בסיסי זה, ובדרישות לנאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' - אחד" (דברים ו, ד), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, ז).

באיסלאם עקרון האחידות הוא הבסיס שעליו מבוססת כל האמונה הדתית: "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". תפיסת האלוהות מופיעה בקוראן גם ב"סורת אל-אח'לאס'": "האל אחד, האל נצחי, לא נולד ולא הוליד ואין דומה לו". זוהי תפיסה מונותאיסטית מופשטת שעל פיה יש ישות אלוהית אחת שאינה מוגבלת בזמן, במקום או בגוף ואינה נחלקת.

עיקרון זהה מצוי גם בברית החדשה: "אין אליל בעולם ואין אלוהים בלתי אחד". האלים האחרים שמהם מוזהרים המאמינים אינם אלים כלל, אלא תחליפים שאינם שווי ערך לאלוהים המקורי.
גם בבודהיזם ובהינדואיזם, שאינם מונותאיסטיים, כל התופעות בעולם נתפסות כהתגלות של כוח
אחד. האחידות והשפעתה ההדדית על כל הדברים והאירועים בעולם מהוות בסיס רוחני לכל תרבויות המזרח.

הכל קשור ותלוי אהדדי ונתפס כחלק בלתי ניתן להפרדה מ"הכל" הקוסמי, והכל התגשמות של אותה מציאות בסיסית.

כוחן של הדת והאמונה בעיצוב חיי הפרט והחברה הוא רב, ואנו עדים בתקופה האחרונה למחקרים בתחום הרפואה המנסים להעריך מדעית את השפעת האמונה על הבריאות. מחקרים אלו עונים על הצורך לשלב בין אמונה ומדע, למרות שאנשים מאמינים אינם זקוקים להוכחות מדעיות כדי לחזק את אמונתם, ומדענים אינם זקוקים לאמונות דתיות כדי לתמוך בנתונים מדעיים.

אך הצורך לאיחוד בין מדע ודת בא דווקא מפיו של איינשטיין, שאמר: "הדת של העתיד תהיה דת קוסמית... מדע ללא דת יהיה נכה, ודת ללא מדע תהיה עיוורת". מדע ודת נפגשים בסופו של דבר בנקודה אחת, שמאחדת את שניהם באותו בסיס רעיוני - האחידות.



יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

הגורם המאחד

בין הגישה הגורסת שכל מופע בטבע הוא התגלמותו של הבורא, לבין התיאוריה הדארוויניסטית הטוענת שהכל אינו אלא תולדה של התפתחות אבולוציונית, יש את המודל האנרגטי-אוניברסלי שעושה סדר. ד"ר נאדר בוטו ממשיך למנות את החוקים האוניברסליים של היקום.


שאלתם את עצמכם מדוע קיבלה העגבנייה את הצורה המעוגלת שלה, ולמה הלימון הוא אליפטי? איך בחר הטבע להעניק לאבטיח את צורתו העגלגלה, והאם הפיכתו למרובע תפגע בתכונותיו התזונתיות והאנרגטיות?

המאמינים שבינינו יאמרו ודאי שחוק הטבע הוא חלק מן הבריאה, הכוללת בין היתר חוקים שאינם ידועים לנו. הטבע, הם סבורים, אינו אלא התגלמות הבורא בצורתו המצומצמת, וכל הצורות הקיימות בטבע תואמות את החוק האלוהי - שבעת החוקים האוניברסליים - שחל על היקום כולו.

אלה שדוגלים בתיאוריית "הברירה הטבעית" ובתורת האבולוציה של הביולוג הבריטי צ'ארלס דארווין, יאמרו ודאי שהצורות השונות בטבע הן תוצאה של שינויים הדרגתיים המתרחשים במרוצת הדורות, בתכונות המורפולוגיות, הפיזיולוגיות וההתנהגותיות של אורגניזמים, כתוצאה ממוטציות ומברירה טבעית.

תורת האבולוציה היא תפיסה מדעית המבקשת להסביר את מבנה האורגניזם באמצעות תיאור אופן התפתחותו מתוך אורגניזמים אחרים.

לפי תפיסה זו, מתקיים תהליך מתמשך של "ברירה טבעית", כך שלאורך זמן, נותרות רק התכונות המספקות יכולת התאמה טובה לתנאי הסביבה עבור היצורים ששרדו. על פי עקרון הברירה הטבעית, מאגר המשאבים בטבע מוגבל, והשורדים הם אלו המותאמים ביותר לתנאי המחיה בסביבתם. לפי עיקרון זה, הצורות והתפקודים של האיברים השונים מוכתבים על ידי התנאים החיצוניים.

בניסוחה המדויק מניחה הברירה הטבעית כי:

1. יש שוני בתכונות של היצורים השונים.

2. עם הזמן מופיעות מוטציות מקריות, הגורמות להיווצרות תכונות חדשות.

3. ליצורים בעלי תכונות שונות יכולת הישרדות שונה.

4. היצורים מורישים את תכונותיהם לצאצאיהם.

בדומה לגישה הדתית, הצורות הקיימות בטבע מונחות בהתאם לחוק האלוהי. אחד ממרכיביו הוא החוק האוניברסלי החמישי - והמודל האנרגטי האוניברסלי מהווה ביטוי מבני שלו.

אך בניגוד לסעיף השני של הברירה הטבעית, הופעת התכונות החדשות היא תוצאה של מוטציות לא מקריות, המכוונות לתנאים הסביבתיים ומתרחשות תמיד בהתאם לחוקים האוניברסליים. לכן איננו רואים אינסוף מוטציות שמעטות מהן שורדות, אלא מוטציות מועטות התואמות את הסביבה, ומוטציות נדירות, שאינן מאפשרות המשך הקיום בתנאים הסביבתיים שבהם נוצרו. מוטציה שלא תואמת את החוקים האוניברסליים אינה יכולה לשרוד. יכולת ההישרדות השונה של היצורים השונים, תלויה בקיומה של התאמה אנרגטית, "רזוננס", בין בעל החיים לבין סביבתו. התדר האנרגטי של הסביבה מפעיל באופן מדויק את החלק הספציפי שבקוד הגנטי המתאים לבעל החיים המסוים, וגורם להופעת תכונות המתאימות לסביבה.

הברירה הטבעית

המודל האנרגטי-האוניברסלי (החוק הרביעי) שברצוני להציע כאן, מאחד בין הגישה הדתית לגישה
המדעית, המקובלת כיום לגבי תיאוריית האבולוציה, ומאפשר לנו לנסח מחדש את חוק "הברירה הטבעית".

תחילה נחזור למודל התלת מימדי בחוק השלישי, כפי שפורט במאמר הקודם. לפי השילוש האוניברסלי, מקור צורתם של רבים מבעלי החיים ומעולם הצומח כמו הפטרייה והמדוזה, ואיברים שונים בגוף האדם (המוח, הכליות, הטחול ואף גופו של העובר), מהווים בסיס צורני של המבנה הקוטבי.

המפגש של שתי המערכות החד קוטביות יוצרות מבנה דו קוטבי, שמזכיר בצורתו את השדה המגנטי התלת מימדי. מבנה תלת מימדי זה שכיח בטבע ומהווה בסיס אנרגטי המווסת צורות רבות בטבע. מודל זה מסביר מהו המקור של צורות שונות כגון פירות, ערפיליות פלנטריות ועוד.

ובחזרה למודל האנרגטי. מבחינה רפואית נודעת חשיבות גדולה למודל האנרגטי האוניברסלי, בכך שהוא מקשר בין הפונקציה המבנית לפונקציה התפקודית. לפי המודל, צורת מבנה הגוף אינה מקרית, ולא התפתחה מתוך אינסוף אפשרויות, כפי שטען דארווין, אלא התפתחה בעקבות תבנית מורכבת של אינטראקציה בין מערכות דו-קוטביות במטרה ליצור גוף, המתפקד באופן מאוזן תוך השקעה מינימלית של אנרגיה.

החוק האוניברסלי החמישי קובע שלכל מערכת דו-קוטבית יש תבנית קבועה, שיוצרת את הצורות התלת מימדיות בטבע. לתבנית זו צורה קבועה בעלת שבע שכבות, בדומה לשכבות השדה המגנטי מסביב למגנט. תבנית זו, הקרויה מודל אנרגטי אוניברסלי, באה לידי ביטוי במופעים שונים בטבע כגון שקדים, בוטנים, קיווי, לימון, אננס, אבטיח, תפוח עץ. אולם צורות אלה אינן מזכירות רק פירות, אלא גם ערפיליות פלנטריות ואפילו את צורתו של היקום. לכן, למודל האנרגטי האוניברסלי נודעת חשיבות רפואית ממדרגה ראשונה, שכן הוא יוצר קשר בין המבנה של האיברים השונים לבין תפקודם.

שינוי אנרגטי באיבר יוביל בסופו של דבר לשינוי מבני, והשינויים הפיזיו-פתולוגיים (הפרעה בתפקוד) יהפכו לשינויים אנטומופתולוגיים (הפרעה במבנה האנטומי). שינויים גופניים כתוצאה מטראומה, למשל, יכולים לגרום להפרעה תפקודית. לדוגמה: אוטם בשריר הלב יגרום להפרעה תפקודית עד כדי אי ספיקת לב.



באיור: המודל. השכבה הראשונה דומה לשקד, השנייה לבוטן, השלישית ללימון או אגוז, הרביעית לקיווי, החמישית לאבטיח, מלון או אננס, השישית לתפוז והשביעית לתפוח עץ

המודל והמרידיאנים

היבט נוסף ומעניין של המודל האנרגטי האוניברסלי הוא היותו גורם מאחד בין תרבויות שונות -
הוא מסייע לנו להפוך אינפורמציה מיסטית מתרבויות עתיקות, לעובדות מדעיות.

המודל מאפשר לנו להבין את מקור קווי הכוח הידועים ברפואה הסינית (המרידיאנים) ומסביר לנו מהו מקור ההילה סביב הגוף (המוכרת ברפואה ההודית כאאורה). כמו כן, מספק המודל הסבר למקור של מרכזי האנרגיה בגוף, המוכרים בתרבות ההודית כ"צ'אקרות".

כדי להסביר את הקשר בין המודל האנרגטי לבין המרידיאנים, עלינו לחזור למבנה הפנימי של הקטבים. המודל האנרגטי האוניברסלי נוצר כתוצאה ממפגש בין שני קטבים - חיובי ושלילי. כל קוטב בנוי משלוש מערבולות ספירליות בעלות ארבע זרועות (ספירלה קוואדרופילה). בכל ספירלה יש זוג קווים הזורמים בכיוונים הפוכים ומהווים מקור של זוג המרידיאנים המשלימים, הידועים ברפואה הסינית כיין ויאנג.

לדוגמה: מרידיאן הריאות והמעי הגס, קיבה וטחול, כבד וכיס מרה וכן הלאה.

כל שתי זרועות בספירלה זהות מבחינת כיוון הזרם האנרגטי ומבחינת התדר האנרגטי, והן מהוות מעין מנוע של אותו מרידיאן משני צדי הגוף. לדוגמה: מרידיאן הריאות, מימין ומשמאל - בקוטב הצפוני, שנמצא בבית החזה, יש שלוש ספירלות, ובכל אחת מהן ארבעה קווים - כך נוצרו 12 מרידיאנים, המתחברים באצבעות הידיים. בקוטב הדרומי, שנמצא באגן, יש 12 מרידיאנים נוספים, שמסתיימים או מתחילים באצבעות הרגליים.

על עיקרון זה עובדת שיטת הדיקור הסיני, שמטרתה לחדש את הזרימה האנרגטית לאורך המרידיאנים כדי להחזיר את האיזון הקוטבי במערכת ולהכניס דינמיקה חיונית לתפעול תקין של המערכת, תוך השקעה אנרגטית מינימלית.

יישום המודל על גוף האדם מסביר את מקור השדה המגנטי בתוך הגוף ומסביב לו. הימצאות השדה המגנטי נחשבת היום לעובדה מדעית, שניתנת למדידה על ידי מכשור חדיש הממפה שדות ביו-מגנטיים (הילה) מסביב לגוף. טכנולוגיה זו רק הולכת ומתפתחת במטרה לצלם ולתעד שינויים אפשריים בהילה, שעשויים לנבא מחלות גופניות.

השדה המגנטי מכיל בתוכו את כל הפרטים הדרושים ליצירת רצף אנרגטי בכל חלקי הגוף כיחידה אחת. כל דבר שמתרחש בגוף האנושי מקודד בצורה מושלמת. שדה זה הוא הנשמה החייתית, וכולל בתוכו את כל האינפורמציה לשמירה על גוף מאוזן ובריא, כפי שקיימת אצל בעלי חיים שלא באו במגע ישיר עם בני אדם - אלה חיים את חייהם בצורה בריאה לחלוטין. תופעה זהה ניתן להשיג בקרב בני אדם שנהנים מרצף אנרגטי חופשי, הזורם בגופם ללא הפרעות או חסימות ומביא לאיזון נפשי ורוחני.

יש לציין שהיעדר איזון בנשמה החייתית נובע ממשברים נפשיים שלא עובדו, המונעים מהנשמה לספק את צרכיה החייתיים - מזון, סיפוק מיני או תחושת ביטחון קיומי כתוצאה מקבלת אהבה.

תהליך הטעינה האנרגטית, כפי שכתבנו בהקשר לחוק הקוטביות, מתרחש בתקופת הילדות והנערות. חינוך טוב, המלווה באהבה ותמיכה שמקנות תחושת עוצמה וביטחון, מאפשר לילד להגיע לבגרות משוחרר מהצורך לחפש סיפוק לצרכיו החייתיים, ובעל יכולת להתפנות באופן בלעדי ליישום שאיפותיו הרוחניות.

לסיכום, המודל האנרגטי האוניברסלי הינו מודל סטרוקטורלי, שמווסת את התפקוד התקין והאיזון של כל המערכות הקוואנטיות. הוא קיים בכל המישורים וגורם להופעת הצורות השונות בטבע, החל מצורת הפרי ועד ערפיליות פלנטריות, כולל צורת האיברים בגוף. זהו מודל המאחד בין תרבויות שונות, בין מדע לבין דת ורוחניות, בין רפואה סינית, רפואה הודית ורפואה קונבנציונלית. זרימה חופשית לאורך המודל מאפשרת איזון גופני, נפשי ורוחני.



למאמרים קודמים בסדרה:

  1. שטיפה אנרגטית
  2. מעברים
  3. בין אור לצל
  4. הטריו הנצחי





יום שבת, 4 ביוני 2016

הטריו הנצחי

ד"ר נאדר בוטו ממשיך לסקור את שבעת החוקים האוניברסליים המניעים את היקום. הפעם: חוק השילוש האוניברסלי. מהפרוטון והנויטרון ועד שלושת חלקי הנשמה.

מהתבוננות מדוקדקת בטבע ניתן לומר שכל מה שנברא ושרד לאורך השנים עשוי משלושה חלקים שהקנו לו יציבות ואיפשרו לו להתקיים. אם נבדוק את הדברים לעומקם נראה שחוק השילוש הקוסמי מופיע בכל היבט קיומי. חיים תקינים, יציבים ומאוזנים מחייבים נוכחות של שלושה מרכיבים בו זמנית, שמחולקים גם הם לשלושה חלקים, כפי שנראה בהמשך.

אבני היסוד של העולם הגשמי הם הפרוטון והנויטרון, וכל אחד מהם מורכב משלושה קוורקים. המודל התלת מימדי של הפרוטון והנויטרון מסגיר את מקור צורתם של בעלי חיים וצמחים רבים בטבע, וגם איברים שונים בגוף האדם - דבר זה מעיד על האוניברסליות של השילוש האוניברסלי. הפטרייה והמדוזה הם הביטוי הישיר והבולט לעין של המודל בטבע. צורה זו מופיעה בגוף האדם, במוח (היפוקמפוס), כליות, רחם ובטחול.

שלושת יסודות היקום

כל מה שקיים בעולם הפיזי מקורו באנרגיה אחת ראשונית, שהחלה לקבל צורה ומסה לאחר המפץ הגדול, עד הופעת היקום הפיזי. בהתבוננות כללית ניתן לראות שהעולם הגשמי מקורו בשלושה אלמנטים בסיסיים: אש, מים ומתכת.

משלושה יסודות אלו, וכתוצאה מאינטראקציה ביניהם, נוצרו ארבעה יסודות משניים: מהאש נוצרו אור ואוויר (גז); מהמתכת בנוכחות אוויר ומים נוצרה אדמה (עפר); מהאדמה בנוכחות מים, אוויר ואור נוצר צמח (עץ). לכן ניתן לראות שהיקום עשוי משבעה יסודות: אור, אש, אוויר, מים, עץ, אדמה ומתכת שבאים לידי ביטוי גם כתדרים שונים. למשל: צבעי הקשת מורכבים משלושה צבעי יסוד - אדום, כחול, צהוב. במוזיקה - דו, מי, סול יוצרים את שבעת התווים המוזיקליים.

שלושת חלקי האדם

האדם, בהיותו חלק מהיקום, עשוי מאותם יסודות הקיימים בטבע ומורכב גם הוא משלושה חלקים: גוף, נפש ונשמה, ומקורם באותם יסודות מהם עשוי היקום. מקורו של הגוף הפיזי בשלושה יסודות: אדמה, מים ואוויר. האדמה נובעת מהמזון שאנו אוכלים (בצמחים אנו מוצאים אדמה, מים ואוויר ובאופן חלקי גם את האור שמהווה חלק מתהליך הפוטוסינתזה). המים שאנו שותים נמצאים במזון, בעוד שאת האוויר אנו מקבלים בנשימה דרך הריאות ומפרישים דרך הנשיפה והגזים המופרשים מהמעי הגס.

שלוש השכבות העובריות של הגוף הפיזי

גוף האדם נוצר משלוש שכבות עובריות שמתפתחות כבר ביום התשיעי להפריה:
  1. אנדודרם (שכבת נבט עוברית פנימית)
  2. מזודרם (שכבת הביניים).
  3. אקטודרם (השכבה החיצונית).
כל אברי גופנו מתפתחים מתוך שלוש שכבות אלו, כך שכל קבוצת איברים אשר מתפתחת מתוך אחת השכבות הללו מאופיינת בזהות מבנית ותפקודית שונה, והיא מחוברת לאזור ספציפי במוח ומושפעת מהיבט נפשי השייך להיבט תפקודי וקשור לתהליך ההתפתחות העוברית.

שלוש האנרגיות המפעילות את הגוף הפיזי

האנרגיה של השדה המגנטי מחברת בין כל חלקי הגוף כיחידה אחת, ומקנה לכל תא חי בגוף את פוטנציאל המנוחה של קרום התא, כאשר הפעלת התאים גורמת להופעת זרם ביו-אלקטרוני. אנרגיה זו מופיעה כזרם חשמלי בתאי המוח, כתגובה למחשבה או לגירוי פנימי וחיצוני אחר. רקמת החיבור מלאה בנוזלים ומהווה קרקע נוחה לפעולה ביו-אלקטרונית. הזרם החשמלי (ביו-אלקטרוני) מפעיל בתורו תאים אחרים בגוף וגורם בכך להפעלת האנרגיה הביוכימית שגורמת להפרשת הורמונים ואנזימים או להופעת אנרגיה ביו-מכנית שגורמת בתורה להתכווצות מכנית של רקמות שריר או רקמות אחרות.

לפיכך ניתן למנות שלושה סוגי אנרגיה:

  1. אנרגיה ביו-אלקטרונית.
  2. אנרגיה ביו-כימית.
  3. אנרגיה ביו-מכנית.


שלושת חלקי הנפש

הנפש היא החלק התפקודי של הנשמה, והיא מייצגת את אחד משלושת ביטוייה: שכל, רגש ואינטואיציה. מודל מבנה האישיות של פרויד גם הוא מחלק את הנפש לשלושה חלקים: איד, אגו וסופר אגו.

הנשמה היא החלק האנרגטי הטהור הקיים בגוף הפיזי ואשר מקנה לו את תכונת החיים והחיות ואת התודעה והאינטואיציה. מקור הנשמה באותם יסודות הנמצאים בטבע, שעשויים משלושה יסודות בסיסיים.

הנשמה גם היא עשויה מאותם יסודות ממש - אור, אש ואוויר. אנרגיית שלושת היסודות האלו מתאחדת ובאה לידי ביטוי ביצור האנושי החי.

הנשמה מחולקת לשלושה חלקים לפי טבעה האנרגטי: נשמה חייתית, נשמה אנושית ורוח מדריך. ההבדלים בין החלקים השונים מקורם בהבדל התדר האנרגטי, הדומה להבדל בין האש והאוויר, האור והאש. ההבדלים בתדרים מקנים להם תכונות שונות והיבטים שונים.

שלושת חלקי הנשמה החייתית

החלק הזה של הנשמה, כאמור, עשוי מאנרגיה של השדה המגנטי, והוא מורכב משלושה חלקים עיקרים:
  1. שני קטבים עיקריים.
  2. שדה מגנטי (ההילה והצ'אקרות) שנוצר מהקטבים העיקריים.
  3. 24 קווי אנרגיה המחברים בין הקטבים העיקריים (מרידיאנים).

שלושת חלקי האינטליגנציה הרגשית של הנשמה החייתית

האינטליגנציה הרגשית על שלושת מרכיביה מהווה את החלק התפקודי של הנשמה החייתית. ניתן לחלק את האינטליגנציה הרגשית לשלושה סוגים:
  1. אינטליגנציה גבישית - היכולת לפתור בעיות בסיוע ניסיון ולמידה. בעבר סברו שאינטליגנציה זו מגיעה לשיאה בעשרים שנות החיים הראשונות, אולם כיום מקובל להניח שהעלייה באינטליגנציה הגבישית אינה נעצרת וממשיכה בקצב מתון עד גיל העמידה.
  2. אינטליגנציה גופנית - היכולת לשלוט בתנועות הגוף בצורה מיומנת, מובחנת ומבוקרת, על מנת להביע מסרים שונים ועל מנת לבצע פעולות שונות. זו היכולת המאפשרת לטפל בעצמים במיומנות וביעילות.
  3. אינטליגנציה מרחבית - היכולת לתפוס את העולם החזותי בצורה מדויקת, היכולת לבצע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, היכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, היכולת להבין מפות ורישומים גיאומטריים, והיכולת להעריך אסתטיקה חזותית.

שלושת חלקי הנשמה האנושית

באנלוגיה לפעולת מחשב - הנשמה האנושית היא התוכנה ואילו הנשמה החייתית היא החומרה - כלומר הנשמה האנושית היא מרכז הבקרה והשליטה של הנשמה החייתית.

מבחינה תפקודית ניתן לחלק את הנשמה האנושית לשלושה חלקים:

  1. התודעה - זהו החלק האחראי על המחשבות, המודעות והכוונות. היא מאפשרת לנו להתייחס לדברים בכוונה תחילה, וכן מאפשרת לנו במודע להחליט מהם הדברים האפשריים ומהם הדברים המקובלים.
  2. הפנים - זה הוא החלק החיצוני הברור של הנשמה האנושית. הם הסוכן שדרכו יכול הנסתר שבתוכנו להפוך לגלוי, והן הסמל למהות פנימית ולייחודיות של כל אחד ואחד.
  3. הרצון - אחראי על החוכמה, שהיא תכונה שלא ניתן לקבל מכוח הכוונה לקבלה, אלא לרוכשה עם הזמן. זאת מכיוון שהיא אינה ידע וגם לא ודאות, אלא קשורה בנסיון החיים ומופיעה באופן ספונטני.

שלושת חלקי האינטליגנציה השכלית של הנשמה האנושית

האינטליגנציה השכלית קיימת רק אצל בני האדם. היא שייכת לנשמה האנושית, באה לידי ביטוי ביכולות הקוגניטיביות הבסיסיות (זיכרון, עיבוד, שליפת מידע וכו') ותלויה במטען הידע שנרכש בגלגולים קודמים וביכולת שליפת הזיכרון מהנשמה.
  1. אינטליגנציה מילולית - היכולת להבין מילים ומשפטים, רגישות לדקויות של משמעויות, מודעות לשימושים אפשריים בלשון, כושר שכנוע, יכולת להסביר ולכתוב, חשיבה הגיונית-מילולית.
  2. אינטליגנציה לוגית-מתמטית - היכולת להבין מערכות פורמליות ומופשטות, היכולת לטפל במספרים, במשתנים ובפונקציות, היכולת להבין סמלים, להציבם בשרשרות ולהפעיל עליהם פעולות חשיבה שונות, היכולת לזהות תבניות כמותיות.
  3. אינטליגנציה אישית - רכיב של המודעות העצמית. היכולת לזהות ולאבחן רגשות של העצמי ולהבין את הסיבות והמניעים להתנהגות, המקנה לנו שליטה אמיתית על חיינו.

רוח מדריך

זהו החלק השלישי של הנשמה, המצטרף אלינו בעת מתן השם ובא לידי ביטוי בשלושת חלקי האינטליגנציה האינטואיטיבית.

סוג זה של אינטליגנציה אינטואיטיבית קשור לרוח המדריך, שהיא מקור האינטואיציה והחוש השישי. חוש זה קיים אצל כל אחד, אך אצל אנשים מסוימים הוא הרבה יותר מפותח. החוש השישי מקנה לנו את היכולת לקליטה על-חושית ומסייע לפעול באופן אינטואיטיבי ולהביא לעולם רעיונות חדשים וגאוניים. כדי להגיע לרמה של גאונות חייבים בראש ובראשונה לרכוש ידע בסיסי, ואז לעבד את המידע שנקלט מהעולם הרוחני. קליטת מידע ללא בסיס אינטלקטואלי מתאים תהפוך את האדם למדיום, אך לא לגאון. תופעת הגאונות נמצאת לעתים על סף של הפרעה נפשית, בעיקר כשהיא יוצאת משליטתו של האדם.

שלושת חלקי האינטליגנציה האינטואיטיבית הם:

  1. אינטליגנציה נוזלית - היכולת לפתור בעיות חדשות, שעליהן אין לאדם שום ידע קודם (תחושת בטן).
  2. אינטליגנציה יצירתית - היכולת לייצר רעיונות חדשים שאף אחד לא חשב עליהם קודם לכן. מקור לגאונות.
  3. אינטליגנציה בין-אישית - היכולת לזהות את רגשותיהם של אחרים, "להיכנס לנעליהם" עד כדי קליטת מחשבותיהם באמצעות שלושת ההיבטים: אדיבות, חמלה, אמפתיה. זוהי המיומנות הבסיסית ביותר בכל סוגי היחסים - אישיים ואינטימיים או פורמליים ועסקיים.

לסיכום: אם ברצונכם ליצור דבר מה יציב וחזק, כדאי שתדאגו לכך שהוא יושתת על שלושה יסודות. גם בתנ"ך אפשר למצוא סימוכין לכך שלמספר שלוש יש עוצמות משלו. כך, למשל, כשמשה עלה להר סיני לקבל את עשרת הדיברות, שלח אותו אלוהים לשלושה ימי הכנה. בתלמוד, במסכת קידושין, כתוב: "לעולם ישלש אדם שנותיו - שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד", וכן נאמר: "לעולם ישלש אדם את מעותיו - שליש בקרקע, שליש בפרקמטיה (עסקים) ושליש תחת ידו (מזומן)".

יום ראשון, 10 באפריל 2016

בין צל לאור

חוק הדו-קוטביות מסביר את הכוח המניע של החיים. את המשיכה בין גבר לאשה, בין ביצית לתא זרע, בין טוב לרע ובין יום ללילה.

ד"ר נאדר בוטו על החוק השני מבין שבעת החוקים האוניברסליים.


יש הסוברים שהחוקים האוניברסליים, אותם חוקים שמווסתים את כלל התופעות ביקום, מוכתבים מכוח עליון. אך יהיה נכון יותר לומר שהחוקים האוניברסליים מהווים חלק בלתי נפרד מהטבע ומסך תכונותיה של האנרגיה הראשונית, שהייתה קיימת לפני המפץ הגדול.

כפי שנכתב במאמר הקודם, תיאור החוקים האוניברסליים מאפשר לנו להבין איך ומדוע נוצרים ומתפתחים תהליכים ותופעות בחיינו. במאמר הקודם בחרתי לפתוח בחוק החמישי "ארבעת שלבי החיים", שהם ביטוי לנוכחותו של כוח קוטבי, המניע את האנרגיה בין הקטבים וגורם לשינוי במערכת, שבא לביטוי בארבעת שלבי החיים.

במאמר זה אתייחס לחוק הדו-קוטביות שמניע את היקום על כל היבטיו.

בכל מערכת קוואנטית קיימים שני קטבים - חיובי ושלילי. תופעת הדו-קוטביות, אם כן, מתקיימת בכל אשר סביבנו - החל מחומר בעל מבנה פשוט ביותר וכלה בתופעות קוסמיות מורכבות ביותר. את יישומו של חוק הדו-קוטביות ניתן לראות בין היתר בגרעין האטום, המורכב מניוטרון ופרוטון, בין שני סלילי הדנ"א - שגורם להם להתחבר זה לזה, בתא החי (הפרש קוטבי בין הגרעין לציטופלזמה ובין הציטופלזמה לנוזל החוץ-תאי וכו') - בכולם קיימים ניגודים המספקים את המתח הדינמי, הדרוש לכל תנועה ולכל תהליך של שינוי.

דינמיקת השינוי נקבעת על ידי כמות האנרגיה בקטבים (החיובי והשלילי), ועל ידי הכוחות החדשים הנוצרים במהלך השינוי, אשר מתחברים בתורם כדי ליצור מצבי אנרגיה חדשים. צירוף של שני הקטבים יוצר אנרגיה, והאינטראקציה בין אותם כוחות יוצרת את היקום הממשי. הכוחות הקוטביים, לכן, תלויים הדדית, ומצויים באינטראקציה קבועה.


בין צל לאור

הכוח הקוטבי של המגנט והכוח המגנטי המצוי בקוטבי כדור הארץ הם תופעות המוכרות לכל פיזיקאי. רעיון הכוח הקוטבי הוא רעיון עתיק. דורות רבים עסקו במשמעות הסמלית של הצמד הזה, שהפך למושג מרכזי בפילוסופיה הסינית. המושגים "ין ויאנג" כמרכיבים מרכזיים בתיאוריה מייצגים את מדרונותיו של הר - זה המוצל וזה המואר באור השמש.

ה"יין" הוא הצד המוצל של ההר, המוסתר מעיני השמש. הצד המוצל נחשב לפסיבי, חשוך, רטוב, פנימי, מתכווץ ואיטי - זהו המרכיב הנשי, האמהי. הוא מזוהה עם הרפיה, רכות והתכנסות.
תנועתו היא כלפי מטה ופנימה, וייצוגיו מבחינה סמלית הם אשה, מים וארץ.

ה"יאנג" לעומת זאת הוא הצד המואר של ההר ומייצג כצפוי אור, פעילות, כוח יצירה, אקטיביות, חום, יובש, חיצוניות, התפשטות, פעילות מהירה ואנרגטית.

היאנג מהווה את המרכיב הגברי והחזק המזוהה עם התנגדות, קשיחות, אקטיביות, יוזמה ועשייה. הוא נע כלפי מעלה והחוצה, וייצוגיו מבחינה סמלית הם גבר, אש ושמים.

בכל רגע ובכל תופעה אשר אנו חווים, ניתן להבחין באיכות הזמנית והמתחלפת של היין והיאנג.

בין המערבולת לטורנדו

מהתבוננות בטבע ניתן לראות תופעות שונות, שמופען דומה וקוטביותן הפוכה, המהוות דוגמה
להבדלים בין אנרגיה זכרית לנקבית. למשל, מערבולת מים ומערבולת טורנדו. מערבולת מים היא תופעה נקבית, פסיבית, שמתפתחת מהחוץ כלפי פנים, ואילו מערבולת טורנדו היא תופעה זכרית, אנרגטית, אקספנסיבית (מתרחבת) מהמרכז כלפי חוץ.

ניתן להשוות את ההתנהגות הפיזיולוגית והמינית של הנקבה לתופעת מערבולת מים - קולטת, שקטה, פסיבית לבין הטורנדו הזכר שהוא פעיל, מאיץ, ומתרחב.

ניתן לאבחן ארבעה סוגי קוטביות, שמסבירים את ההבדל בין תופעות שונות בטבע ואת תופעת המשיכה והדחייה בין האדם לסביבתו:

1. קוטביות אנכית - קיימת בין קטבים הפוכים ומשלימים במישורים שונים, למשל הקוטביות בין הורים לילדיהם, בין מורה לתלמיד, בין ענפים לגזע, בין הראש לרגליים, בין האינטליגנציה לרגש. קוטביות זו מהווה את הבסיס להירארכיה בטבע.

2. קוטביות אופקית - קיימת בין שני קטבים מנוגדים ומשלימים באותו מישור. למשל הקוטביות בין גבר לאשה, תא זרע לביצית, יד ימין ליד שמאל, אהבה למלחמה.

3. קוטביות מחזורית - המבטאת את המעבר האנרגטי בין שני הקטבים, שמופיעה כארבעת השלבים הידועים כארבעת שלבי החיים. למשל קוטביות בין יום ללילה, התחלה לסוף, לידה למוות.

4. קוטביות התפתחותית - המופיעה לאורך ציר זמן ומתבטאת בתהליך התפתחותי של בעלי החיים והצמחים. העובר, הילד, הנער, הגבר עד הזיקנה, וגם בהתפתחות הרמה הרוחנית של בני האדם, המשתנה מיחיד למשנהו.

בהתאם לארבע קטגוריות אלו ניתן לנתח את כל התופעות ביקום במונחים של שלילי וחיובי, טוב ורע, יפה ומכוער, קל וקשה, ארוך וקצר, ופירוש הדבר שבעולמנו, המשתנה תדיר, הכול יחסי. המונחים שלילי וחיובי הם חסרי משמעות כשלעצמם, ומקבלים משמעות כאשר משתמשים בהם כדי להשוות בין שני דברים ולהבדיל בין טוב ורע, לא כדבר מוחלט, אלא כדבר יחסי בר שינוי.

בין תא הזרע לביצית

תופעת הקוטביות יכולה להסביר תופעות, שלעתים נחשבות מסתוריות, וכדי להבינן אנו נדרשים
למנגנונים מסובכים. השימוש בחוק הקוטביות הופך אותן לפשוטות. אחת מתופעות אלו היא הפריית הביצית על ידי תא זרע. המשיכה בין תא הזרע לביצית נובע מהכוח הקוטבי המנוגד הקיים בין שני תאים אלו, שבא לביטוי גם בפוטנציאל החשמלי שלהם.

תא הזרע הוא בעל קוטביות חיובית, המאפיינת את כל גרעיני התאים. תכונה זו נובעת מהעובדה שרוב תא הזרע עשוי מגרעין וזנב, עם מעט מאוד ציטופלזמה. הביצית, לעומת זאת, עשויה רובה ככולה מציטופלזמה, המתאפיינת בקוטביות שלילית. המשיכה בין שני התאים היא משיכה קוטבית טהורה.

עובדה זו מסבירה לנו קשיים של נשים שונות להרות, אף שמבחינה רפואית - המבנה האנטומי והתפקוד הפיזיולוגי שלהן תקינים. את הקושי להרות ניתן להסביר בירידה ברמת החיוניות של אחד מבני הזוג או אצל שניהם, שתבוא לידי ביטוי כירידה בכוח המשיכה הקוטבי, המעכב או מונע את תהליך ההפריה או מונע מביצית מופרת להשתרש ברחם ולהתפתח לעובר.

הכוח הקוטבי הראשוני של תא הזרע והביצית מהווה בסיס להתפתחות שני קטבים עיקריים, המצויים בכל יצור חי. אצל בני האדם הם ממוקמים בבית החזה ובאזור הבטן התחתונה (כ-5 ס"מ מתחת לטבור) - אצל נשים הקוטב החיובי מצוי בבית החזה והשלילי בבטן התחתונה, אצל הגבר בדיוק להפך, מה שמסביר את המשיכה המינית ביניהם.

לאחר הלידה ובמהלך צמיחתו של הילד מוזנים שני הקטבים על ידי זוג ההורים. אהבת האם, או אשה משמעותית אחרת, תזין את הקוטב הנקבי ואילו אהבת האב, או זכר אחר במשפחה, תזין את הקוטב הזכרי.

תופעת הקוטביות היא תופעה דינמית המשתנה כל שבע שנים, עד גיל 21, והיא מסבירה את השינויים הפיזיים, ההורמונליים והנפשיים שמתרחשים עד גיל זה. בתקופת ההריון מתפתח העובר באזור הקוטב הנקבי - לכן העובר מתאפיין בתכונות נקביות של קליטה גופנית ואנרגטית. לאחר הלידה אהבת האב תלך ותעשיר את האנרגיה הזכרית, ותביא לאיזון בין שני הקטבים, שמגיע לשיאו בגיל שבע. מגיל שבע עד 14 מתחילות להתפתח התכונות המאפיינות את המין הביולוגי. כך ילד וילדה יתחילו לפתח סימנים זכריים או נקביים, בהתאם למין, שיגיעו להבשלה מלאה בגיל 14. מגיל 14 עד גיל 21 יתעצם ההבדל בקוטביות בין שני המינים. בגיל 21 ובסמוך להפסקת תהליך צמיחת העצמות, נסגרים הקטבים העיקריים. העוצמה האנרגטית, שהושגה בשני הקטבים בגיל זה, מהווה את הפוטנציאל הפיזי, המיני והנפשי להמשך החיים.

לאור העובדה שהאנרגיה הנקבית היא אנרגיה קולטת, ילדה מאוזנת היא ילדה שמתאפיינת בתכונות נקביות של קליטה, רוגע ושקט. כך למשל חוש השמיעה והריח של תינוקות ממין נקבה מפותחים יותר, וחוש המישוש שלהן חד יותר בהקשר של עצמים דו-מימדים. לתינוקות זכרים, לעומת זאת, יש יכולת פיזית גבוהה יותר וחוש מישוש חד יותר בהקשר של חפצים תלת-מימדים.

ריכוז, קשב ויכולת קליטה הן תכונות המאפיינות אנרגיה נקבית, לכן נשים שהן מאוזנות אנרגטית, יקלטו שפות טוב יותר. היכולת המרחבית, לעומת זאת, שמאפיינת זכרים, נובעת מתכונת ההתפשטות והתרחבות של האנרגיה הזכרית, מה שמכשיר אותם למקצועות כמו גיאוגרפיה, הנדסה ופיזיקה.

זה הזמן לציין שלא כל זכר חייב בהכרח להתנהג לפי מאפייני המין שלו ולהפך. שכן מה שקובע את
ההתנהגות הפיזית, הרגשית והמינית הוא האיזון בין האנרגיה הזכרית לנקבית. זכר עם עודף באנרגיה נקבית למשל, יהיה יותר חלש מבחינה גופנית, יימנע מפעילות ספורטיבית, ישחק במשחקים המבוססים על קליטה, יפגין כישרון לשפות ולאמנות ויהיה בעל אינטואיציה מפותחת.

ילדה עם עודף באנרגיה זכרית תשחק במשחקים "זכריים" הדורשים כוח פיזי כמו משחקי כדורגל, טניס וכו', תחומי העניין שלה יהיו מחשבים, מתמטיקה ומדעים מדויקים. גופה יהיה חזק ושרירי, היא תהיה בעלת חזה קטן בדרך כלל, ותהיה יותר שעירה.

בין בצל למנגו

גם סוגי המזון מאופיינים בקוטביות זכרית או נקבית. מזונות שמקורם בזרע (שקדים, קטניות או
שורשים למיניהם כגון גזר, שום, בצל וג'ינסנג) וכן בשר ודגים, הם בעלי קוטביות זכרית, מחזקים את הקוטביות והאנרגיה הזכרית ומגבירים את החשק המיני (אפרודיזיאקים) באמצעות העלאת רמת הטסטוסטרון בדם.

לעומת זאת, ירקות (שגדלים על פני האדמה), פירות (ללא זרעים) או חלב ומוצריו הם בעלי קוטביות נקבית, המחזקים את הקוטב הנקבי והאנרגיה הנקבית הדרושה לתפקוד תקין של מערכת הרבייה וההנקה.

לפיכך ניתן להתערב ולהביא לאיזון בין הקטבים בהתאם לצורך. כדי לחזק את האנרגיה הזכרית של בן זכר, שנוטה למשחקים שקטים "נקביים", אפשר להגיש לו מאכלים זכריים כמו קטניות, שקדים, דגים ובשר ולגרום לו לבלות יותר במחיצת אביו או אחים בוגרים. לגבי ילדה עם עודף אנרגיה זכרית, כדאי להפחית מהתפריט שלה מזונות זכריים ולהרבות במזון נקבי.

לסיכום: הכוח הקוטבי הוא הכוח המניע של החיים. השגת איזון דינאמי בכוח הקוטבי ישמור על הרמוניה, חיוניות, וזרימה חופשית בחיים. שכן אינטראקציה בין קטבים מנוגדים, בכל תחומי החיים, תביא בעקבותיה פעילות קונסטרוקטיבית והתפתחות. במקום להציג עמדות שיפוטיות לגבי ההיבטים השליליים והחיוביים מומלץ לנצל את הדינמיקה שנוצרת ביניהם כמנוף להתקדמות והתפתחות.

יום שבת, 12 במרץ 2016

מעברים

כמעט כל תופעה בטבע ניתן להסביר בעזרת חוק "ארבעת שלבי החיים": גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. ד"ר נאדר בוטו בכתבה ראשונה בסדרת כתבות על שבעת החוקים האוניברסליים המניעים את היקום

האם שאלתם את עצמכם מהו הכוח הטבעי המווסת את היקום, ומהם הכוחות המשפיעים על בני האדם, בעלי החיים והצומח, וגורמים להם להיות ולהתנהג בצורה מסוימת? פיזיקאים רבים מתחבטים בשאלה זו, ואחת המטרות העיקריות של הפיזיקה המודרנית היא ליצור תיאוריה פשוטה אחת, המאחדת בין שלל התיאוריות הקיימות, שמסוגלת לתאר את היקום על כל היבטיו הידועים והלא ידועים.

מדובר במציאת "תיאוריה של כל דבר" או "התורה המושלמת" ("Theory of Everything"), שבעזרתה יוסברו לא רק חוקים פיזיקליים, אלא היא תכלול בתוכה את כל מה שקיים ביקום, כולל היבטים רוחניים ואספקטים שונים של אינטליגנציה, מודעות וכו', ואפשר יהיה לאמת אותה.

קארל פופר (Karl Popper), גדול הפילוסופים של המדע בתקופה המודרנית, והוגי דיעות נוספים, טענו שתיאוריה כזו חייבת לעמוד בשתי דרישות:

1. לתאר מגוון רחב של תופעות באמצעות פרמטרים שרירותיים מועטים.

2. שהתיאוריה תהיה מסוגלת לחזות באופן אמין תופעות שטרם נבדקו.

מטרת תיאוריה זו היא לאחד בין תיאוריות הפיזיקה המודרנית לבין עיקרי הדת ותורות פילוסופיות עתיקות.

כדי למצוא תיאוריה מאחדת עלינו להתבונן ביקום ולהבין את החוקים האוניברסליים, המווסתים את היקום על כל חלקיו. דרך חוקים אלה יהיה ניתן לתאר את הטבע האנושי מבלי להיתקל בתופעות יוצאות מן הכלל, מכיוון שחוק אינו יכול להיות אוניברסלי אם לא ניתן ליישם אותו על כל התופעות הקיימות, ללא יוצא מן הכלל.

החוקים האוניברסליים הם:

1. האחידות.

2. המבנה הספירלי המהווה גשר בין אנרגיה לחומר.

3. השילוש האוניברסלי.

4. חוק הקוטביות.

5. ארבעת שלבי החיים.

6. המודל האנרגטי האוניברסלי.

7. הקוד האוניברסלי ו-64 שלבי ההתפתחות.

מנוע החיים

השבוע אדון בחוק "ארבעת שלבי החיים" (בהמשך אתייחס לכל אחד מהחוקים האחרים).

מהתבוננות מדוקדקת בטבע ניתן לראות שתופעת הדו-קוטביות היא תופעה אוניברסלית הקיימת בכל פרט - החל בגרעין הזעיר ביותר, שעשוי מפרוטון וניוטרון, וכלה בתא החי, בכדור הארץ ובגלקסיות שבחלל.

בנוסף ניתן להצביע על כך שכל תא חי מתאפיין בכך שהוא עובר תהליך של גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. שלבים אלו נקראים ארבעת שלבי החיים, ומהווים ביטוי של המעבר האנרגטי בין שני קטבים, המעיד על כך שהמערכת פתוחה ובריאה.

תאי הלב והשרירים הם הדוגמה המוחשית ביותר לתופעה זו. אם נתייחס ללב כאל מנוע החיים, המזרים חיוניות לכל רקמות הגוף, נראה שכל פעימה מורכבת מארבעה שלבים התואמים את ארבעת שלבי החיים: השלב הראשון מתחיל בגירוי חשמלי, שמתפשט באמצעות מערכת ההולכה. הגירוי הראשוני בפרוזדורים גורם לחדרי הלב להתרחב (השלב השני) ולהתמלא בדם שמגיע מהפרוזדורים. לאחר שלב ההתרחבות מגיע שלב ההתכווצות (השלב השלישי) שבו הדם נשלח אל כלי הדם ההיקפיים והריאתיים. בשלב הרביעי, השרירים מתרפים וחדרי הלב מתרחבים: זהו שלב ההרפיה המוכר כשלב המילוי הפאסיבי. לאחר מכן, שוב מופיע הגירוי באמצעות הזרם החשמלי במערכת ההולכה והמעגל חוזר על עצמו.

פעילות תקינה של הלב מחייבת מעבר קצבי תמידי בין ארבעת שלבי החיים. עצירה באחד מארבעת השלבים, תבוא לידי ביטוי בצורת מחלה - הפרעות קצב, במידה וחלה עצירה בשלב הגירוי; הגדלת מימדי הלב כשחלה עצירה בשלב ההתרחבות, עיבוי ונוקשות של שריר הלב במידה וחלה עצירה בשלב ההתכווצות, וחולשה בשריר הלב עד אי ספיקת לב, כשהעצירה מתרחשת בשלב ההרפיה.

מפריחה לנשירה

אמור, ארבעת שלבי החיים קיימים בכל תא, בכל איבר ובגוף כולו, כיחידה אחת. למשל במהלך קיום יחסי מין מלאים - גירוי מיני גורם להתרחבות, לא רק באיברי המין (זקפה) אלא גם בכל אחד מהתאים - הגוף מאדים, כלי הדם מתרחבים ומופיעה זיעה, ואז, כאשר מתרחשת האורגזמה, מתחיל כיווץ לא רק באגן, אלא בכל הגוף. בתום השלב הזה מופיע שלב ההרפיה.

בכל מערכת יחסים מינית מלאה, אנו חווים את ארבעת שלבי החיים. אולם כאשר האשה מופרית במהלך המפגש המיני, הופכת ההזדווגות המינית כולה לשלב הגירוי, שאחריו מופיע שלב התרחבות שנמשך תשעה חודשים - ההריון. במהלך צירי הלידה, מתרחש שלב ההתכווצות, ולאחר הלידה מתרחש שלב ההרפיה.

גירוי הפטמות לאחר הלידה מגביר את ייצור החלב בבלוטות החלב. הדבר גורם להתכווצות צינורות החלב, מה שמסייע בשחרור החלב. בעקבות השחרור, מורגשת תחושת הקלה הן בשדיים והן של האם המיניקה.

גם התינוק עובר במהלך היניקה את ארבעת שלבי החיים. גירוי הפה על ידי הפטמה גורם להתרחבות כללית: התינוק מסמיק ומזיע, וכאשר הוא מגיע למצב ההתרחבות, מופיעה התכווצות קלה ואחריה שינה עמוקה שמשולה לאורגזמה של התינוק.

אם נבחן את מהלך חייו של אדם, נוכל להבחין גם כאן בארבעה שלבים: הראשון מתרחש מגיל אפס עד 21 שנה, כאשר הוא "נפתח לחיים". הכל חדש, מעניין ומלהיב, ונחשב בעיקר לשלב של גירוי ולמידה. כאשר מסתיים שלב הלמידה, מתחיל שלב שני (גיל 28-21) שבו קיימת נטייה להרחבת המסגרת - מחפשים בן זוג, נפרדים מההורים, ומתחיל שלב ההתרחבות: למעגל החיים מתווסף בן/בת זוג, התא המשפחתי נבנה ומתרחב כאשר הילדים באים לעולם. המצב הכלכלי משתפר, מתרחשת "התרחבות" ברמה החומרית, עוברים לגור בבית גדול יותר, רוכשים מכונית גדולה יותר, ולעתים אף רוכשים בתים לילדים. גם הגוף מתרחב - שומן נאגר על המותניים ובאיברים אחרים, והתנועות הולכות ונעשות איטיות יותר.

לאחר שמגיעים לשיא ההתרחבות (גיל 28 ואילך), מתחיל שלב ההתכווצות. בהדרגה הגוף מצטמק, עמוד השדרה מתכופף, קומתנו מתקצרת, וקמטים מופיעים על פנינו ובחלקי גוף אחרים. מתחילות להופיע תופעות כמו לחץ דם גבוה, תעוקת לב, כאבי שלד-שריר וכדומה.

במקביל, מופיעה התכווצות כלכלית - ילדינו עוזבים את הקן, לעתים אנו נותרים לבד, לאחר מות בני הזוג שלנו. בסופו של דבר, עם המוות, מגיע שלב ההרפיה.

שלב ההתרחבות מעורר בנו תמיד תחושת הנאה, ולפיכך אנו מבקשים לחוות אותו בכל שלב מחיינו, בעוד ששלב ההתכווצות מביא עמו סבל וכאב, ולכן כצפוי אנו חפצים לדחות אותו.

ככל ששלב ההתכווצות עוצמתי יותר, הדרך לשלב ההרפיה מתקצרת. במילים אחרות, ככל שרמת המתח שמובילה להתכווצות בגוף גדולה יותר, כך מתקרב המוות.

יום לדוגמה

ארבעת שלבי החיים מאפיינים צדדים שונים בחיינו. סדר היום הוא אחד מהם. כאשר אנו מתעוררים בבוקר אנו אמורים לחוש מרץ והתחדשות. אם הבוקר אינו מביא עמו תחושת נמרצות אנו נוטים להשתמש בממריצים חיצוניים כגון תה, קפה, עישון סיגריה או פעילות מינית חפוזה. אנו זקוקים לתמריצים אלו כדי לחוש את הגירוי המתאים להתחיל את היום.

במהלך ארוחת הצהריים אנו עוברים לשלב ההתרחבות. משך שלב זה תלוי בכמות האוכל שצרכנו - ככל שכמות המזון גדולה יותר, כך יגיע מהר יותר שלב ההתכווצות וההרפיה. אחרי ארוחה דשנה, עלולים להופיע סימני כיווץ, כגון החמרה במצב תעוקת הלב, התקפי אסתמה או עלייה בלחץ הדם, תופעות שאפשר למנוע אם נאכל ארוחה קלה, ואז גם שלב ההתכווצות יידחה לשעה מאוחרת יותר ביום ויופיע רק בשעות הערב המאוחרות (עייפות, כאבי שרירים וגב, התכווצויות בשרירי הצוואר, וכדומה). השלב הבא בסדר היום הוא כצפוי שלב ההרפיה, שמתבטא בתחושת נמנום וצורך לישון.

גם ארבע העונות מאפיינות את ארבעת שלבי חיינו: באביב (שלב ההתרגשות) הכל מלהיב, מלא חיים חדשים ומלבלב. בקיץ (שלב ההתרחבות) הכל מצוי במצב של התרבות וצמיחה: בעלי החיים מתרבים, הצמחים מגיעים לשיא פריחתם ורובם נושאים פירות. בסתיו (שלב ההתכווצות) כמעט הכל מתכווץ. העצים מצהיבים, הגוזלים עוזבים את הקן לקראת החורף (שלב ההרפיה), עונת השינה של הצמחים ובעלי החיים.

לעונות השנה יש השפעה ישירה על בני האדם, ועליהם להתאים את עצמם לכל אחת מהעונות ותכונותיה. כך, למשל, פעילות גופנית ומנטלית מאומצת מתאימה לאביב, בסתיו מומלץ להימנע מפעילות מכווצת ומלחיצה, בחורף יש להאט את קצב החיים ובקיץ מומלצת פעילות גופנית שגורמת להזעה ושמורידה את הטמפרטורה של הגוף.

משך הזמן שבו נמשך כל שלב משתנה מאדם לאדם ותלוי בסוג פעילותו, מצבו הנפשי, מזונו, המקום
שבו הוא גר, עונות השנה, תנאי מזג האוויר שבהם הוא חי ועוד.

אולם הכרת התהליך, הבנתו וחיזויו, עשויים להאריך את השלבים שאנו חפצים בהארכתם ומתוך כך תשתפר
איכות חיינו. לדוגמה: נוכל להאריך את החלק הראשון של היום על ידי ויתור על ארוחת הצהריים, או
דחיית בואו של שלב ההתכווצות היומי, אם נצמצם את כמות המזון ונסתפק בארוחה קלה בלבד.

דוגמה נוספת: ביכולתנו להאריך את שלב הגירוי וההתרחבות במהלך קיום יחסי המין וכך להעניק לפרטנר
ולנו תחושת עונג ומלאות לאורך זמן רב, והטענת הגוף והנשמה בחיוניות.

ובמילים אחרות - אם ננסה להגדיל את כמות האנרגיה החיונית הזמינה לנו תוך שימוש בטכניקות שונות, תעמוד לרשותנו כמות ידועה מראש וקבועה של אנרגיה. אם נצרוך כמות גדולה מדי של אנרגיה, תיוותר עבורנו פחות אנרגיה לצרכים אחרים, חיוניים להמשך קיומנו.

פעילות גופנית מוגזמת מאיטה פעילויות מנטליות, הדורשות רמת ריכוז גבוהה וכמות גדולה של אנרגיה. גם שימוש מוגבר באנרגיה מינית יכביד עלינו את ביצוען של פעילויות הדורשות רמת אנרגיה גבוהה, כגון ספורט.

ככל שנצרוך כמות אנרגיה גדולה יותר במהלך שני השלבים הראשונים, כך תתקצר הדרך לשני השלבים האחרונים. עלייה מוגזמת במשקל הגוף (עודפי שומן או שרירים) עלולה לגרום להזדקנות מהירה, הופעתן של מחלות ואף מוות בטרם עת. שימוש בסמים או באלכוהול, שמאיצים את שלבי הגירוי, יאיץ גם את הופעת שלבי הכיווץ (עוויתות) והמוות (הרפיה).

תפקוד איברי הגוף כפוף לאותם כללים בדיוק. צריכה מוגברת של אנרגיה באיבר מסוים, מגבילה את כמות האנרגיה הזמינה לאיברים אחרים. כך, התרחבות מוגזמת של מנגנון העיכול, כתוצאה מאכילה מרובה, גורמת לירידה בכמות האנרגיה הזמינה לשרירים, אשר מתבטאת בתחושת חולשה כללית, שבה גם המוח זוכה לפחות אנרגיה, דבר שגורם לירידה ברמת הריכוז ולעייפות.

גם משבר נפשי עובר ארבעה שלבים

את חוק ארבעת שלבי החיים ניתן לחוש ולהמחיש במערכת היחסים שלנו עם ילדינו. בשלב הראשון
התינוק הרך מעורר בנו גירוי רב, התלהבות ושמחת חיים. בשלב השני תחושת מלאות וצורך נתינה. בשלב השלישי מתרחש תהליך התכווצות בקשרים - שאם לא נפנים אותו, ייווצר מתח רב ונתק רגשי, ובשלב הרביעי תגיע ההשלמה.

אם תרצו, גם כל משבר נפשי עובר ארבעה שלבים - הגירוי נוצר כתוצאה מחשיפה לאיום רגשי או מנטלי.

במהלך שלב ההתרחבות צוברים כוח ואנרגיה להתמודד עם המשבר. ההתכווצות מופיעה ברגע שמחליטים על אופי הפעולה, שמטרתה להרחיק את הגורם המאיים או לברוח ממנו. בשלב ההרפיה מופיע פתרון המשבר וההשלמה.

לסיכום, לפי החוקים האוניברסליים, בריא ונכון לחוות במלואה את החוויה, שכל שלב מארבעת שלבי החיים מזמן לנו, לעבד אותה ולהגיע לפתרונה.